סמוך לטבח אוקטובר שאלו אותי את אותה השאלה. אני חושב שהתשובה שלי מאז רלוונטית מתמיד עכשיו.

רבים נשארים בבית. אחרים מטפסים על קירות. לא ישנים כל הלילה. נרדמים ואז מתעוררים מאזעקות. הילדים משתגעים ומשגעים. אי אפשר לעזוב אותם לבד לרגע. אבל מה האפשרויות?

המטרד ממשיך לדאוג לעם כדביל: עבודה – אין. שגרה – אין. חיים – אין. אבל מה יש? סלע קיומנו. חיסולים.

עד כה הם לא השתמשו בו כי הם מעדיפים שראש המכשלה קודם ישמיד את כל הגרעין, אחרי זה יחסל את כל הטילים, ואז יפיל את המשטר ורק אחרי כל זה המשטר שנפל יעשה קאמבק וישתמש בו. בינתיים מרגלים סודיים שתמונותיהם מופיעות בעיתונים המובילים ומי שממש רוצה דייט עם אחד החתיכים יכול לשלוח וואטסאפ למנהלת הטרלול, מחפשים בכל איראן את מלאי גז העצבים.

מאז 2020 הוא מבטל שיטתית את חגי היהודים: ומצד שני הוא מעודד את האיראנים לשמוח בחגם. לא סתם לחגוג חג, אלא הוא אישית, כיאה לשמש (העמים) חג מעליהם וצופה מלמעלה. קודם הוא פתח במבצע שאגת הארי פוטר להציל את האיראנים משליטים אכזריים. עכשיו הוא משמח אותם בחגם. שמש או לא שמש?