העם עם הגולן
נגד העם נגד הגולן.
פוסט שכתבה לירז מרגלית:
מהרגע שהתפוצצה הפרשה השנייה של אייל גולן, זה היה לי ברור שאף אחד לא באמת יתעניין בעובדות של הפרשה החדשה, לא יבחן את הראיות, לא ינסה להבין מה באמת קרה שם.
שאלתי אנשים משני הצדדים מה הם יודעים על הפרשה, אלו היו התשובות:
– ״כצפוי עוד פרשה נחשפה והאמת המכוערת על העבריין הזה יוצאת לאור״
או
– ״שוב מדביקים לו האשמות שווא״.
גילוי נאות, אני לא מאוהביו בלשון המעטה, וגם אני אמרתי לעצמי – ״נו מה חדש תחת השמש?
נתתי לעובדה שאני לא סובלת אותו, להכריע האם אני מאמינה לו או לא. והאמת – שאני רק שומעת את השם שלו, ונהיה לי רע.
אבל הבנתי שגם אני נופלת למנגנון הזה. כי אפילו לא טרחתי לבדוק את חומר הראיות. אבל אייל גולן הוא רק סימפטום למה שקורה בעם שלנו.
עמדות כבר לא נקבעות על ידי עובדות אלא על ידי משהו הרבה יותר קדמוני, הרבה יותר אוטומטי, הזהות הקבוצתית שלנו.
על פי המנגנון שנקרא -"motivated reasoning", המוח שלנו לא עובד כמו שופט שמחפש את האמת, הוא עובד כמו עורך דין שמחפש ראיות שיתמכו במסקנה שכבר החלטנו עליה.
אנחנו לא בודקים את העובדות ואז מגיעים למסקנה. אנחנו מגיעים למסקנה תוך שנייה, ואז המוח שלנו יוצא למסע ציד אחר כל פיסת מידע שתתמוך במה שכבר "החלטנו".
ואיך בדיוק אנחנו "מחליטים"?
לא דרך חשיבה. דרך שייכות. דרך השאלה הפשוטה: מה האנשים שלי חושבים? מי התומכים בו ומי נגדו?
Dan Kahan מאוניברסיטת ייל, מצא שכשאנשים נחשפים לעובדות שמאיימות על הזהות הקבוצתית שלהם, הם מתבצרים בדעתם.
הם הופכים להיות יותר משוכנעים במה שחשבו מלכתחילה.
"identity-protective cognition" – קוגניציה שמגנה על הזהות. כי בשבילנו, להודות שהקבוצה שלנו טעתה זה לא רק להודות בטעות. זה לסכן את המקום שלנו בשבט. וזה, אבולוציונית, זה סכנת חיים.
אז אם אתם שייכים לקבוצה שרואה בגולן סמל של מוזיקה מזרחית שזוכה להכרה, של גבר שנרדף, של הצלחה ישראלית, של מי שהממסד מנסה להפיל – אתם כבר יודעים שהוא חף מפשע.
העובדות לא ישנו את זה. ההודעות שהמתלוננת שלחה? הן הוכחה שהיא רצתה אותו. ההקלטות? לקוחות מהקשר. העובדה שזאת פרשה שנייה? רדיפה פוליטית.
ואם אתם שייכים לקבוצה שרואה בגולן סמל של תרבות מיזוגינית שמתחמקת מאחריות, של כוח שמנצל נשים, של סלבריטאים שחושבים שהחוקים לא חלים עליהם – אתם כבר יודעים שהוא אשם. העובדות לא ישנו את זה.
שני הצדדים מסתכלים על אותן עובדות ורואים דברים שונים לחלוטין, כי המוח שלהם מריץ תוכנה שונה לחלוטין.
תוכנה שהמטרה שלה היא לא לגלות את האמת אלא לשמור על הקבוצה, על הזהות.
וככל שהמציאות יותר מקוטבת פוליטית, ככל שיותר נושאים הופכים להיות "שמאל מול ימין", "הם מול אנחנו", כך יותר קשה לנו להישאר באזור האפור.
וכולנו עושים את זה. גם "אנשים אינטליגנטיים". המחקרים מראים שדווקא אנשים מאוד משכילים, מאוד אינטליגנטיים, טובים יותר בלמצוא הסברים מתוחכמים למה הצד שלהם צודק. הם לא פחות מוטים. הם רק טובים יותר בלהצדיק את ההטיה.
