איך בונים סרט אימה?
קבלו דוגמה לא מציאותית.
ראשית מחליטים על מטרה לתסריט.
לדוגמה: רצון להיפרד מכמה נתינים ולשלוט ביד חזקה ובזרוע דיגיטלית דיקטטורית בכל היתר.
הלאה -בחירת הרגש.
בדוגמה שלנו – הולכים על פחד וחרדה קיומית.
ממשיכים. הגיע התור של התוכן מבסס הפחד.
לדוגמה: משבר אספקת מזון עולמי.
יופי. אבל מי יעשה את הבלגן?
זה השלב לבחירת הנבל.
לדוגמה – פטריות טפיליות משמידות יבול.
הכל טוב. רק חסר לנו את סיפור הרקע – המוסר ההשכל האנושי, שיוביל להגשמת המטרה.
במקרה שלנו – התממות גלובלית.
יופי. הכל מובן. יש לנו תסריט דמיוני שלעולם לא ינסו לשווק אותו לצי-בור.
בואו נסכם את שלבי היצירה מההתחלה עד הסוף:
1. מוסר ההשכל שנבחר – התחממות גלובלית
2. חזרתיות – חזרה על המסר והרעיון שוב ושוב ושוב ושוב
3. סיבה ותוצאה – ההתחממות גורמת להתפשטות פטריות משמידות יבול
4. הנבל – הפרטיות, מתוכנן להשמיד 20% מאוכל האדמה בעולם
5. אפקט החרדה – סכנה לאספקת מזון עולמית
6. אפקטים – לא סומכים על הפטריות שיעשו את העבודה. מייצרים השמדת יבולים בכל העולם עם שריפות "פתאומיות", "טעויות"; "שיטפונות" ועוד טינופות מהונדסות
7. כעת חסר מזון – התסריטאי צדק. אין ברירה. ניפרד מ-20% מהתושבים שלא ישרדו משבר כזה.
8. המטרה מושגת – כדי שלא נאבד מעבר ל-20% עוד נשמות רעבות, אז צריך להעביר חוקים וגזירות.
הגבלות אוכל על כולם.
איסור גידול עצמי.
הלאמת קרקעות.
מעקבים כספיים (שלא ירכשו פטריות בשוק האפור)
מעקבים 24/7 שלא יגדלו יבולים בניגוד לחוק
תלויים באימא מכשלה – וצריך לעשות רק מה שהיא אומרת כי היא אחרת אין אוכל.
ככה בונים תסריט בהוליווד.
איזה מזל שתסריט כזה לא יכול לקרות במציאות.
טוב לרמות בעד ארצנו.
