יש בעולם 2 סוגי אלופים:
הסוג הראשון – ממוקדי תוצאות
הסוג השני – ממוקדי פעולות נכונות
הסוג הראשון משיג תוצאות. ואז הוא מאושר. לכמה דקות.
אבל בכל פעם שהוא לא משיג תוצאות, המצב שלו על הפנים.
הוא מתעצבן, הוא כועס, הוא יורד על עצמו, הוא מתלונן על הסביבה, הוא בעיקר סובל.
הקיום שלו, הערך שלו, נמדדים בעיני עצמו בתוצאות בלבד.
התוצאה מקדשת את הדרך.
ולכן הוא יכול לפעול שגוי, לקלקל הרגלים מנצחים, לזנוח פעולות מוצלחות, כי רק התוצאה חשובה.
לעומת הזאת הסוג השני מאושר. תמיד.
כשהוא מנצח – הוא מאושר מהתוצאה.
כשהוא מפסיד – הוא מאושר מהמסע.
תמיד הוא מאושר מהדרך, בלי קשר לתוצאה.
כי הוא מבין שהתוצאה היא רגעית.
תהילת עולם חולפת תוך רבע שעה.
אבל הדרך היא אינסופית.
היא נשארת תמיד.
על איזה פעולות אתם יכולים לפרגן לעצמכם שאתם עושים אותן היטב?
