מסע (האוכל) בפראג נמשך.
מפה לשם מגיעים למסעדה כנראה הכי שווה בעיר.
ניגשת אלינו מלצרית מהממת.
אני – את לא נראית צ'כית.
היא – אתה חד אבחנה. אני לא. צ'כית.
אני – מאיפה את?
היא – פיליפינים.
אני – מה בחורה צעירה מהפיליפינים מחפשת במסעדה בצ'כיה?
היא – מדובר ברשת בינלאומית מאוד מצליחה. הייתי מאוד טובה בסניף במדינה אחרת, והיו צריכים אותי לסניף המקומי אז… אני כאן.
אני – וואוו. של מי הרשת הזאת?
היא – בחור ישראלי בשם… דני הימי (=חימי).
אני – לא נכון?!
היא – כן. ברוך הבא לאלגאוצ'ו פראג.
יש בפראג לבדה 3 (ועוד מעט 4) סניפים של אלגאוצ'ו.
בקיצור,
הישראלים שולטים (גם) בפראג:
בתי מלון,
מסעדות,
מועדונים,
מקומות בילוי,
נדל"ן,
ועוד….
איך זה קרה?
למה זה ממשיך לקרות?
אולי נדבר על זה בפוסט אחר.