אני רוצה לצאת

תשמעו קטע הזוי.

חבר שם את הרכב בחניון.

קנה כמה דברים, ישב בבית קפה,

ואחרי שלוש שעות הגיע בחזרה לחניון.

החבר נכנס לרכב,

התניע,

הגיע לעמדת התשלום,

שילם,

בא לצאת מהחניון.

ואז פתאום משום מקום הגיע איזה הר אדם מפחיד ונעמד ליד המחסום.

החבר: סליחה. אני צריך לצאת.

הר אדם: לצאת?

החבר: כן. אני, רכב – רוצים לצאת. אתה – זוז.

הר אדם:  למה רוצה לצאת?

החבר: סליחה?

הר אדם: למה רוצה לצאת?

החבר: מה זאת אומרת? זה הרכב שלי. אני רוצה לצאת. מה זה עניינך.

הר אדם: אתה לא יכול לקחת את הרכב ולצאת אם לא תגיד לי למה אתה רוצה לצאת עם הרכב.

החבר: סליחה? למה מי מת?

הר אדם: משרד התחבולה רוצה למנוע פשיעה. זה לטובתך.

החבר: פשיעה? זה הרכב שלי. זוז!

הר אדם: אם לא תגיד לי למה אתה רוצה לצאת עם הרכב, אני אצטרך לדווח למשרד התחבולה שהרכב מעורב בפשע מאורגן.

החבר: תגיד לי, נפלת על כל השכל?

הר אדם: מצטער. אלה ההוראות של משרד התחבולה. חוק זה חוק. אין סיבה להוצאת הרכב – רכב לא יוצא.

החבר: אבל הרכב שליייייייייייייייייייייייייייייייייייייי

הר אדם: רכב שלך נמצא בחניון שלי. רכב שנכנס בחניון שלי משרד התחבולה אומר לי למנוע פשע ולברר למה אתה רוצה להוציא אותו.

החבר: דני, זוכר שאמרת (עשרת אלפים) פעם – עם שמסכים לקבל פשעים קטנים יסכים לקבל פשעים גדולים?

אני: לזכור ולא לשכוח.

נ.ב.

הסיפור לעיל הזוי ובדיוני.

בינתיים.

אבל…

אם תחליפו את המילה "רכב" במילה "כסף"

את המילה "חניון" במילה "בנק".

את המילה "הר אדם" תחליפו במילה "בנקאי"

את "משרד התחבולה" תחליפו ב"משרד (שודדי) האוצר"

את "הזוי ובדיוני" תחליפו ב"חולני ומציאותי" בישראל 2023.

את "עם שמסכים לקבל פשעים קטנים – יסכים לקבל פשעים גדולים" – אל תחליפו. הבנה של זה היא התקווה.