אולי זה קרה גם לכם?
מרגיש לכם שמשהו לא בסדר עם העולם – אבל אתם לא יודעים לשים את האצבע על הבעיה?
מרגיש לכם שמה שמשווקים לכם בתור האמת על הא(ק)לים, בריאות, אנרגיה, שמיים, בטחון ועוד לא מסתדר עם ההיגיון הפשוט – אבל מומחים רשמיים אומרים זאת אז צריך להאמין?
מרגיש לכם שהחוקים הבסיסיים של הטבע ולהיות בנאדם מתנגשים עם המעשים שאתם רואים שמכשלות עושות – אבל זה לא יכול שבגדי המלך החדשים הם…. לא בגדים?
מרגיש לכם שנעשים פשעים נגד אחיותיכם ואחיכם בני האדם – אבל אתם לא מבינים מה האינטרס?
מרגיש לכם שאין לכם על מי לסמוך – אבל צריך לבחור צד, אז אתם משכנעים את עצמכם לגבי אלה שבחרתם ש"הם בסדר"?
מרגיש לכם שאם תבטאו את מה שאתם חושבים תזכו למתקפת שנאה – אבל עדיף להוריד את הראש כדי לא לעצבן אף אחד?
מרגיש לכם משהו מוזר בבטן – אבל אתם זורמים כי לא נעים להיות יוצא דופן?
מרגיש לכם שכל מה שחשבתם על העולם מתערער – אבל זה לא בסדר לחשוב על זה?
מרגיש לכם שהאנושות במצב נוראי – אבל זה מתנגש עם "הקידמה" והבינה המלאכותית?
מרגיש לכם שאנשים שפעם נראו לכם חכמים, מתנהגים בטיפשות על סטרואידים – אבל אתם לא מאמינים שזה יכול להיות?
מרגיש לכם שאף אחד סביבכם לא מבין אתכם – אבל "הרוב קובע" ו"חוכמת ההמונים" מנצחת אז אתם מתחילים לפקפק בעצמכם?
מרגיש לכם משהו מכל זה?
זה בסדר.
זה יכול לקרות.
זה טבעי.
לפעמים השכל צריך עוד זמן כדי לראות, לאמת, להרגיש, לדעת ולקבל את מה שהלב כבר יודע.
