מגיע למכבי של וייד לנצח

שיעור קצר במנהיגות ל-120 אפסים ו-64 חברי מכשלת ישראל.

רואים את האיש בעיגול האדום?

ככה נראה מנהיג אמיתי.

הבחור הזה, אמריקאי, הוא שחקן כדורסל במכבי ת"א.

הוא לא סתם שחקן.

הוא השחקן הכי טוב באירופה.

יש כאלה שיתווכחו ויגידו שהוא אחד משבעת השחקנים הכי טובים.

סבבה. אני זורם.

הוא, אישתו והילדים שלו גרים בישראל.

גם בזמן המלחמה.

כאשר יורים בנו טילים וטובחים בנו –

במקום להתרכז בעצמו,

במקום לספר כמה הוא מוכשר ותותח,

במקום להגיד "אני הנחיתי",

או "אני הנחתתי הטבעה על הקבוצה היריבה",

וייד בולדווין (זה שמו) משקיע את הזמן שלו כדי להודות לצה"ל וכוחות הבטחון ששומרים על חייו ומשבח אותם בפני כל העולם.

במשחקי ההכרעה, בסיום מהליך מרהיב נוסף הוא נפצע.

לכן לא המשך לשחק וגם לא יכל לשחק במשחק הבא.

בזמן המשחק, שוב פעם, הוא תפס את תשומת לבי.

הצלחתי לצלם אותו ממרומי היציע באולם אואקה ביוון.

כשהוא פצוע ואמור לשבת כל המשחק ולנוח כדי להתאושש,

כשאסור לו לשחק ברגעים הכי מרגשים של השנה,

וייד בולדווין, עומד במהלך המשחק על הרגליים כדי לעודד את החברים.

במקום להיות עסוק בתסרוקת שלו,

או בפוטושופ שלו,

וייד בולדווין מקריב את הגוף שלו כדי לעודד את החברים.

במקום להיות עסוק באיך הוא יזכר בספרי ההיסטוריה,

וייד בולדויין דוחף את כל החברים לייצר היסטוריה.

במקום לקחת קרדיט על הישגים שלא קשורים אליו, ולהטיל האשמות על אחרים בגין כל כישלוניו, וייד בולדווין מחלק קרדיט לחברים לקבוצה ומעל לכל למאמן (עודד קטש) שבזכותם הוא מצליח להביא את כישרונו ויכולותיו לידי ביטוי מוצלח.

במקום לברוח ולהיעלם למשך שעות שעות בזמן שהוא מחפש אשמים,

וייד בולדווין שם את עצמו בחזית פעם אחרי פעם, כדי שהקבוצה אותה הוא מנהיג, תנצח – ביחד!

ככה במהלך משחק שלם – מנהיג אמיתי מעודד, מפרגן, דוחף, מייעץ, ומרים את כל החברים – כי איתו, בין אם הוא פצוע או בריא, גם כשאנחנו מפסידים, מרגישים גאווה.

יודעים שעשינו את המיטב, השקענו 200% מאמץ ומיצינו 300% יכולות במאבק.

במהלך האחרון במשחק הזה, חבר לקבוצה ממכבי נקלע לויכוח עם שחקן מהקבוצה היריבה.

בזמן שכולנו ביציע קיווינו שזה ייגמר בשלום,

וייד בולדווין, פצוע או לא, קפץ לפרקט, כדי להגן על החבר שלו,

לשמור על כבודו, ולהראות לקבוצה היריבה מה זה להיות ביחד, תוך הפגנת ערבות הדדית גם אחרי השנייה האחרונה במשחק.

אני יודע שחברי מכשלת ישראל, אלופי הכשלת העם לא יבינו את השיעור הזה.

אני יודע ש-120 אפסים פלוס אחד ששומר על נתניהו מאוחדת, אחד שההישג הכי גדול שלו הוא להציג לכאורה דגל של דאעש  מיום הטבח, אפילו לא מבינים מה אומרת המילה 'מנהיגות'.

הם לא חשובים.

מי שחשוב זה העם.

אנחנו, כולנו ביחד.

כי אנחנו שמנו את 120+1 היצורים האלה בעמדת השפעה (שלילית ונוראית) על חיינו, במקום לבחור מנהיגים אמיתיים.

וייד בולדווין לא מושלם.

הוא עושה טעויות.

הוא עושה פאשלות.

לפעמים הוא גם עצבני (במיוחד אם מנסים לפגוע בחברים שלו לקבוצה)

ולצערי הוא גם נפצע.

אבל הוא מנהיג אמיתי.

אחד שכל החברים לקבוצה, כבר שנתיים, הולכים אחריו בעיניים עצומות למלחמה.

נ.ב.

מחר בערב יש קרב מכריע של העונה.

אם יש דבר כזה מגיע בעולם,

אז מגיע למכבי של וייד לנצח.

ביחד.