שר החינוך הבא.
אם מדינת ישראל הייתה שפויה.
אם היו רוצים שיגדל כאן דור שיביא ניצחון על מלא – לא רק במלחמה, אלא בעיקר בחיים.
אם המכשלה הייתה רוצה את טובת האזרח ולא טובת האקדח.
אז האיש הזה היה צריך להיות שר החינוך, התרבות והספורט של ישראל.
עזבו את זה שהוא הביא את נבחרת הנוער שלנו להישגים שהם מעבר למדע בדיוני.
עזבו את זה שהוא עושה זאת שוב ושוב, בלי קשר ל"חומר הגלם" שיש תחת ידיו.
תסתכלו על איך שהוא עושה את זה.
דוגמה קטנה שאלון שלח לי משבוע שעבר.
הנבחרת של אופיר חיים הובילה (כהרגלה) במשחק בינלאומי, הפעם נגד אלבניה.
היריבה כבר ביצעה את מכסת החילופים המותרת במשחק.
ואז… נפצע לה שחקן.
אבל היא לא יכלה להחליף אותו באחר – אז אלבניה נשארה עם 10 שחקנים בלבד על המגרש, נגד 11 של ישראל.
מה עשה אופיר חיים?
הוציא שחקן של נבחרת ישראל בלי להכניס לו מחליף.
כדי שנתמודד בדקות האחרונות שנותרו ב-10 שחקנים מול 10 של אלבניה.
עוד שיעור חינוך מוצלח מהמורה אופיר חיים שכולנו צריכים לאמץ.
