דיעה מאוד לא פופולארית

*** דיעה מאוד לא פופולארית ***

(נכתב כדי לחדד את הרעיון המקורי, בעקבות תגובה מקסימה וחכמה בפוסט הקודם, ופנייה אליי ממטפל שעוסק במקרים כאלה ששיתף אותי בנקודת מבט חשובה)

בתה של שרה בממשלה מצאה את מותה.

קל ליפול למלכודת של ימין ושמאל.

קל ליפול למלכודת של דתיים וחילוניים.

קל ליפול למלכודת של מתנחלים ותל אביבים.

בעיניי זאת בכלל לא הנקודה בסיפור הזה.

בכנסת יש 120 שותפים (הסבר בעוד דקה קצרה).

לכן זה לא עניין של מפלגה, צד פוליטי או אורחות חיים.

יותר מכך, מלבד שושנה סטרוק ז"ל והמעורבים לדבריה במקרי האונס והפדופיליה, אף אדם בעולם לא יודע אם היו או לא היו מקרי אונס ופדופיליה כנגדה.

גם אף אדם מלבדה ומלבד הוריה לא יודע אם היה או לא היה להם קשר לדבר.

כן היו דיווחים (יתכן וגם שלה עצמה) על התמודדות עם בעיות נפשיות.

אבל גם בלעדיהן אנשים יכולים להמציא דברים,

גם בלעדיהן אנשים יכולים לבדות האשמות,

גם בלעדיהן אנשים יכולים להיות משוכנעים שמשהו שמעולם לא קרה, קרה.

גם בלעדיהן אנשים יכולים להיות שטופי מוח או מורעלים נגד אדם קרוב, אפילו בן משפחה מקרבה ראשונה.

גם בלעדיהן אנשים יכולים להיות משוכנעים ב"מציאות" שמעולם לא התרחשה.

לכן אי אפשר לדעת מה האמת בסיפור הזה.

יתרה מכך, וכמו שהמטפל החכם אמר לי:

זדורוב הודה ברצח תאיר ראדה ז"ל ושיחזר אותו!

ואפילו עם הודאתו שלו אי אפשר היה להכניסו למאסר על רצח בלי זיוף ראיות אחרות.

כלומר אנשים יכולים לספר דברים נוראיים ביותר על אנשים אחרים, ואפילו על עצמם (כמו במקרה של זדורוב) אבל זה לא הופך אותם לנכונים.

במקביל, אפשר להיות בטוחים (לפחות אני), שההורים כואבים מאוד את מותה של בתם.

וגם שהם אהבו אותה, כמו שכל הורה בעולם אוהב את ילדיו, ולא משנה מה הם עברו בדרך.

חלק מהאנשים רואים בעובדה שההורים לא יצאו נגד בתם כאשר היא האשימה אותם, כאילו זאת הודאה באשמה. זאת אפשרות. אבל בעיניי היא קלושה.

מצד שני, ובמידה לא פחותה של סבירות, הדבר יכול להראות שההורים הציגו  גדלות נפש, ואהבת אמת לבתם, ושמרו על כבודה, על אף ולמרות כל מה שהטיחה בהם.

בלי להכיר אף אחת מהדמויות אני מאמין שההורים מאוד אהבו את בתם, ומאוד כואבים את לכתה.

ואני משתתף בצערם.

ובטח שאין כאן עניין של צד פוליטי, דת או מיקום מגורים גיאוגרפי.

אני חושב שהנקודה המרכזית בכל הסיפור הזה היא 120 השותפים.

למה שותפים?

כי המקרה הזה ונוספים עלו לדיון בועדת הכנסת, אבל לא ידוע שמשהו אמיתי בוצע לטפל בנושא.

טיפול יכול להיות גילוי שמדובר באמת, ואז הבאת האשמים לדין.

טיפול יכול להיות גילוי שמדובר בכזבים, ואז פיזור האשמות השווא ומתן בטחון לנשים ובעיקר נערות וילדות שהנושא נבדק ואין להן סיבה לחשוש.

אבל בדומה למקרה של צייד הפדופילים, אשר מרצה את עונשו, אחרי שתיעד עשרות בכירים, ולדבריו גם חברי כנסת או שרים, בעת שידול ו/או הסכמה למעשה פדופיליה, אין חבר כנסת אחד ש"עושה סדר פסח" בנושא בעל משמעות ציבורית כל כך גדולה וחשובה.

אין חברת כנסת אחת שמתהדרת בהיותה אבירת זכויות אדם או פמיניסטית שנלחמת להביא את הפרשיות האילו לסיומן – לכאן או לכאן.

בדומה לרצח של יועצה של שרת החינוך לשעבר, יפעת שאשא ביטון.

יום בהיר אחד, בתקופת החיסולים, אחרי שהשרה אמרה דברי סררה, יועצה מצא את מותו מיריות ברחוב.

יכול להיות שזאת הייתה תאונה.

יכול להיות שזה היה טעות בזיהוי בקרב בין עבריינים.

יכול להיות שזה היה שוד שיצא משליטה.

יכול להיות שמדובר בסגירת חשבונות אישית על רקע משפחתי, עסקי, או אחר.

יכול להיות עוד אלפי אפשרויות.

אבל מה שלא יכול להיות זה שיעברו 5 שנים ואין אפילו חשודים.

בזמן שיודעים לספר לנו בתוך 7 שעות מה מצבו הגופני של מנהיג איראן כשהוא קבור 30 מטר מתחת לאדמה, ולכאורה משיגים תמונה שלו שמוכיחה את מותו, כל זה במרחק 1600 ק"מ מישראל, לא מצליחים עם 10,000 מצלמות אבטחה שפזורות במרחב הציבורי למצוא חשוד אחד ברצח עוזר של שרה בכירה בממשלה?

ואף אחד מ-120 השותפים לא מעלה זאת לדיון? לא מתעניין?

יש למישהו רעיון למה יועץ של שרה נרצח והם לא מוטרדים מכך?

למה מקרי הפדופיליה שדווחו בועדת הכנסת ואצל צייד הפדופילים לא מגיעים לידי כלל תובנות ומסקנות?

כך או כך אני משתתף בצערה של משפחת סטרוק.

יהי זכרה של שושנה ברוך.