תודה לך על הכל

מי שאוהד כדורגל – בבקשה לא לקרוא את הפוסט הזה.

למה?

כי מדובר בפוסט שלא קשור לכדורגל.

רגע.

איך יכול להיות פוסט עם שחקן הכדורגל המפורסם והמצליח בעולם, והוא לא קשור לכדורגל?

קל.

אומנם כריסטיאנו רונאלדו הוא כדורגלן.

אומנם הוא הדמות עם הכי הרבה עוקבים בהיסטוריה האנושית.

אומנם הוא שיחק במונדיאל והפסיד.

אומנם הוא כבש יותר גולים מכל שחקן אחר בהיסטוריה.

אומנם הוא זכה בתארים קבוצתיים ואישיים שכנראה אף אדם מעולם לא זכה.

אומנם הוא מציג יכולות גופניות לא אנושיות.

אבל הפוסט הזה לא קשור לכדורגל.

וגם לא קשור למי יותר טוב ומי פחות טוב במשחק הזה.

הוא לא מושלם (כמו כולנו)

יש לו לא מעט פגמים (כמו לכולנו)

יש לו לא מעט חסרונות (כמו לכולנו)

יש לו לא מעט דברים שליליים (כמו לכולנו).

אבל הפוסט הזה הוא על משהו אחר. שונה.

הפוסט הזה הוא על הצלחה בחיים.

הפוסט הזה הוא על עוצמה מנטלית.

הפוסט הזה הוא על לשמש דוגמה טובה.

הפוסט הזה הוא על השפעה חיובית.

הפוסט הזה הוא על מקצוענות.

הפוסט הזה הוא על השראה.

לתחושתי בלבד… בלי ביסוס מדעי או מספרי :- )

כריסטיאנו רונאלדו גרם ליותר נשים להתעניין ולצפות בכדורגל מאשר כל שאר הגברים בעולם יחד.

רונאלדו גרם לחשיפה, ביקורים, תיירים והכנסות לפורטוגל יותר מכל פעילות עסקית אחרת אי פעם.

רונאלדו גרם ליותר ילדים ובני נוער בעולם לזנוח אלכוהול, סמים ושאר רעלים מאשר כל תוכנית ממשלתית.

רונאלדו גרם ליותר ספורטאים צעירים (בכל הענפים) לאמץ אורח חיים בריא וסופר מקצועני מאשר כל תוכנית חינוכית או רפואית.

רונאלדו גרם ליותר אנשים לפתח משמעת עצמית, שלמות אישית ועוצמה מנטלית מאשר עשו כל המנטורים בעולם.

עד כאן ממני.

נ.ב.

האיש הכי חכם וטוב שאני מכיר שלח לי קישור לפוסט של Vipul Londhe שכתב כמה דברים מרגשים שמחזקים את נקודת מבטי ולדעתי מבטאים רגשות, מחשבות ותחושות של מיליוני אנשים בעולם.

הנה דבריו בעקבות ההפסד של רונאנלו ופורטוגל השבוע במונדיאל:

אני מנסה לכתוב את זה מאז שריקת הסיום, וכל פעם מוחק מחדש את הגרסה שכתבתי.

אולי בגלל שזה מעולם לא היה באמת רק על ההדחה של פורטוגל. זה אפילו לא היה על השאלה האם זה היה המונדיאל האחרון שלו.

זה קשור להבנה שפרק שלם בחיים שלי פשוט נסגר יחד עם שלו.

גדלתי על צפייה באיש הזה. כל זיכרון כדורגל שיש לי מתחיל איתו איפשהו בפנים. כל משחק שנשארתי ער בשבילו, כל חגיגת שער שניסיתי לחקות במגרש שכונתי אקראי בבית, כל ויכוח שנסחפתי אליו כדי להגן עליו, כל שמץ של משמעת עצמית שהכרחתי את עצמי להכניס לחיי שלי. הכל מתחקה חזרה לכריסטיאנו רונאלדו.

אנשים שואלים אותי למה אני אוהב אותו כל כך, ואני באמת כבר מתקשה לענות.

הוא נמצא שם כל כך הרבה זמן, שהוא הפסיק להיות סתם כדורגלן שאני עוקב אחריו. הוא הפך לנקודה קבועה ויציבה בחיים שלי. נקודת ייחוס שבאמצעותה אני מודד את המאמץ שלי.

החלק המוזר הוא שלפני ארבע שנים, בקטאר, ישבתי וראיתי אותו יורד מהמגרש בדמעות, וכתבתי על זה. אמש הייתי כמעט באותה תנוחה מוטה על אותה ספה, וצפיתי בזה קורה שוב מהתחלה.

כשגדלתי, אמרו לי כל הזמן שספורט לא משלם את החשבונות, שלעקוב אחרי כדורגל לא יביא אותי לשום מקום בחיים, שזו הסחת דעת ממה שבאמת חשוב. אני בעצמי מעולם לא הצלחתי להפוך לכדורגלן מקצוען.

אבל כל מה שיש לי היום – המיינדסט, המשמעת, האמונה שצריך להמשיך להופיע ולתת עבודה גם כשאף אחד לא מוחא כפיים – הכל בזכות זה שעקבתי אחרי האיש הזה באדיקות דתית.

הוא הפך להוכחה שלי שכל זה לא היה חסר טעם.

הכל סביבי השתנה מאז אותו לילה ב-2022. עזבתי את הבית. בניתי חיים במדינה אחרת.

החלפתי עבודות, הקמתי חברות, איבדתי דברים, למדתי דברים, הפכתי למישהו שונה במאה דרכים קטנות.

אבל לראות אותו ככה שוב משך אותי ישר חזרה להיות אותו הילד על אותה הספה. ואני עדיין כותב את זה כשאני יושב על הספה הארורה הזו.

מעולם לא חשבתי שמישהו שמעולם לא פגשתי יכול לעצב אותי כל כך הרבה. אבל הוא עשה זאת. הדרך שבה אני חי, הדרך שבה אני דוחף קדימה בדברים שאף אחד לא רואה, האמונה שלהופיע ולתת מעצמך זה מה שמשנה גם כשזה עולה לך ביוקר – כל כך הרבה מזה התחיל איתו.

מעולם לא יצא לי לראות אותו משחק בלייב, ואני חושב שהחרטה הזו פשוט הפכה לנצחית אמש.

אבל אם יש דבר אחד שהלוואי שלא הייתי צריך לחזות בו, זה הוא בוכה לבדו בזמן שאלפי אנשים סביבו עדיין צועקים את שמו.

אולי זה החלק שאף אחד לא מכין אותך אליו. האלילים שלך לא אמורים להיראות אנושיים כשאתה ילד. ואז אתה גדל, הם מזדקנים, ואתה מבין שהם נשאו את אותו המשקל שכולנו נושאים, לאורך כל הזמן הזה.

ה-"GOAT" (שם קוד ל"הגדול מכולם") שלי מעולם לא עמד להיקבע לפי תארים או ויכוחים. הוא נקבע לפי ההשפעה שלו. ואף אחד לא עיצב את ההשפעה שלי כפי שהאיש הזה עשה.

לעולם לא יהיה עבורי עוד כריסטיאנו רונאלדו – לא בגלל מה שהוא ניצח או זכה בו, אלא בגלל מה שהוא החזיק אצלי יחד בימים שבהם אני בעצמי לא הצלחתי להחזיק מעמד.

ואולי זה גם הגורל שלי, שכל מה שאני אוהב בסופו של דבר הולך לאיבוד.

אבל כמו שאומרים, לעולם לא שוכחים את האהבה הראשונה, וממשיכים לאהוב אותה לא משנה מה. כנראה שאאחז בך עוד קצת, אולי עד נשימתי האחרונה.

תודה לך על הכל, אהוב שלי. ❤🐐