שלום פייק אנושות
להתראות אנושיות.
צעד אחרי צעד,
מוליכים אותנו לקץ האנושיות.
אולי יישארו יצורים נושמים,
אבל כנראה בלי נשמה.
בחסות מגיפת קץ האנושות,
הטמיעו בקרב נתיני העולם,
ריחוק מפלצתי וחרדה חברתית.
הרגילו אותנו לעולם פייק.
משחק כדורסל בלי אוהדים,
אבל עם קרטונים ביציעים בצבעי ובצורת אוהדים.
לחיזוק "האווירה" גם שמו לשחקנים הקלטות אודיו של אוהדים.
הכל כדי להיות בלי וללכת עם תחושה של "עם" על מלא.
במשבר המהונדס הבא, הבא עלינו לרעה,
כבר ישימו רובוטים לשחק אחד נגד השני,
מול הקרטונים ביציעים, והקלטות אודיו של אוהדים.
פייק אנושות.
עכשיו הגיע הצעד הבא.
במקום חיבוק אנושי –
עור אלקטרוני שמדמה מגע אנושי.
במקום נשיקה רומנטית,
"מכשיר נשיקה אלקטרונית".
במקום יחסי המין האנושי,
"תחתונים רובוטיים רכים".
במקום אנושיות,
פייק אנושות.
שנייה לפני שיורד המסך על האנושות שהכרנו,
היש עוד יצור תבוני אחד שמאמין שמה שקורה כאן
כבר שלוש וחצי שנים, קשור איכשהו,
לבריאות? בטחון? מדע? טובת הצי-בור?
שעון החול מתקתק.
כשהוא יגיע לנקודת האל-חזור,
אולי יהיה פייק שעון, אבל
אולי כבר לא נזכה לראות חול (ים).