פינת הפרגון.
ספורט זאת אחת הפעילויות הכי חשובות לכל קבוצת אנשים –
בריאותית, נפשית, חברתית, כלכלית ועוד.
במשך שנים התשקורת חגגה כל כישלון של ספורטאי ישראל.
במשך שנים הפכו כל ספורטאי שלא עמד בציפיות לאוייב העם.
במשך שנים הגחיכו את הספורט הישראלי.
הגיע הזמן להגיד די!
אחרי העבודה האדירה בכדורגל.
בואו נדבר על הכדורסל.
נבחרת ישראל עד גיל 20 – זכתה במדליות ב-4 אליפויות אירופה מתוך 5 האחרונות שהתקיימו.
מדובר בהישג ענקי.
הישג שמעט מאוד נבחרות בעולם זכו בו. גם לא אימפריות ספורט.
וההישג הזה לא קרה במקרה.
בעשור האחרוו יש כאן דור מבריק של מאמנים חרוצים.
מנהלים מקצועיים, מאמני כושר, מנהלים ארגוניים, מאמני אתלטיקה – צוותים אדירים.
וכמובן השחקנים.
המכלול הזה שם את ישראל בצמרת האירופית.
קשה להסביר את גודל ההישג למי שלא בקיא בספורט.
אבל תתארו לכם שמשרד התחבולה, או מטרד הבריאות או משרד החינוך מחדש,
במשך 4 שנים מתוך 5 – היו מביאים את התוצאות הכי טובות באירופה.
איזו מדינה נפלאה הייתה יכולה להיות לנו אם גם בתחומים אחרים היינו נהנים מאנשים כל כך איכותיים.
בתקשורת יש ידיעה קטנה פה, ידיעה קטנה שם.
בין גל לגלגל, מזכירים אותם בכמה מילים.
אם היינו מדינה שפויה, אפילו קצת,
כל מהדורת חדשות הייתה צריכה להיפתח אם החבורה המדהימה הזאת.
כל אחר חרדות היה צריך לשים אותם בכותרות למשך שבוע.
כל שיעור בבית הספר היה צריך להיפתח במורשת קרבות הספורטאים – כשיעורים לחיים.
במדינה מתוקנת הרפורמה בהישגי הספורט הייתה המהפכה היחידה שמשקיעים בה זמן, כסף וחשיפה.
בואו ניתן אנחנו יד לעבר שפיות הממלכה.
כל מה שצריך זה לייק לתמיכה, תגובה עם מילה טובה לשחקנים והצוות שאיתם, ואולי גם שיתוף של אלוף.
אל אל – ישראל.
