מזל שאנחנו כאן

חזרתי מצ'כיה.

ארץ מדהימה,

נופים קסומים,

היסטוריה נפלאה,

שירות לאזרח,

תנאים נהדרים,

מרחבים אינסופיים.

באמת אושר גדול.

אבל למרות כל הטוב הזה,

היה חסר שם משהו.

ואז פגשתי חברה אהובה, את ליזה שקפצה לבקר אצלנו היישר ממיאמי.

דיברנו ודיברנו.

מאמי זה משהו אחר.

עושר גדול,

שפע אינסופי,

הזדמנויות ענקיות,

שלטון למען העם ובעדו.

והכי חשוב –

זכויות אדם וחופש מירבי,

אבל למרות כל הטוב הזה,

היה חסר שם משהו.

מצד שלישי,

יש את ישראל.

המדינה עם יוקר המחייה הכי נורא בעולם.

שחיתות בעקומה אקספוננטלית.

דיקטטורה בהתהוות.

מכשלות שפועלות בעקביות נגד העם,

כנסת שלמה, צד אחד, נגד כל הנתינים.

פלוס מסיתות ומשווקת שנאת חינם על מלא.

התשתיות נוראיות ומפגרות (אחרי רוב העולם הנאור).

שוד זכויות אדם, וגניבת חופש מתמשכת.

אבל למרות כל הרע הזה,

יש כאן משהו שחסר בכל מקום אחר.

האנשים. האזרחים.

למרות כל היתרונות של צ'כיה ומיאמי,

אין להם (מספיק) ישראלים –

אנשים יצירתיים,

יזמים,

חמימים,

מפרגנים,

בעלי דיעה,

עמוסי תשוקה,

ומלאי חוכמה.

בחו"ל יש ממשלות ואיתני טבע נפלאים.

רק אין עם מי לחלוק את כל הטוב הזה.

ואצלנו, למרות מכשלות ישראל,

למרות המאמצים שלהן,

ושל שותפיהן במטרדי הממשלה השונים ובערוצי החששות,

להסית, לפלג, לרסק ולהשניא אחד את השנייה את השלישי, את הרביעית, את ה…

עדיין ולמרות הכל –

יש כאן ריכוז פלאי של אנשים קסומים.

האנשים האלה הם שמייצרים כאן ארץ נהדרת.

ולכן עם כל הקושי והסבל,

מזלנו שאנחנו כולנו עדיין כאן.