אתה לעולם לא תבין

הוא זקן.

הוא פצוע.

הוא עבר לאחרונה ניתוח.

הוא בקושי זז.

הוא השמין.

הוא לא היה כאן 6 שנים.

ו…

הוא ליגה אחרת!

אתמול 2 חבר'ה צעירים לקחו אותי לאצטדיון בלומפילד ביפו.

הרחובות הלא כל כך יפים היו החלק הקל.

הגעתי סמוך לאצטדיון לאחד האתגרים הקשים שליוו אותי בחיי.

תחת לחות של 93%,

באמצע משבר דקלים חמור,

כשהשעון מתקתק בצורה מעצבנת,

הניסיון למצוא חנייה חוקית.

אין לי מושג מי אחראי לתכנון,

אבל אם התוכנית היא לגרום לכולנו לוותר על רכבים (לתמיד?),

ניסיון למצוא חנייה בזמן אירוע באצטדיון בלומפילד בהחלט עושה את העבודה.

איכשהו קרה הנס.

מצאתי חנייה.

והתחלתי בצעדה.

עוד קצת לחות.

עוד השפעה קשה של משבר הדקלים.

לאן הולכים?

איך מגיעים?

הלכתי בעקבות הרעש.

או יותר נכון השאגות.

בשעה טובה הגעתי לאצטדיון.

פתחתי את הנייד לקבל הוראות כניסה מהחבר'ה הצעירים

שכבר היו עמוק בתוך מקהלת האוהדים השרופים.

השומר אומר לי – תכיף, תכיף.

למה הוא חושב שאני צריך להתקיף? שיגיד את זה לשחקנים במגרש.

אחרי עוד כמה תכיף תכיף הבנתי שאני צריך להקיף את האצטדיון.

ממשיכים במסע.

הגעתי לשער הכניסה המיוחל.

אבל איך נכנסים?

פעם היה לי כרטיס מנייר.

אח"כ הגעתי לעידן הדפסת הכרטיסים בבית.

אבל הקולגה של ההוא "תכיף תכיף" אומר לי – "תכניס תכניס"

לא התאפקתי. "אדוני, עם כל הכבוד. אני שילמתי כסף על כרטיס למשחק.

לשחקנים שילמו 13 מיליון דולר כדי להכניס את הכדור לרשת.

קודם החבר שלך אומר לי להתקיף.

עכשיו אתה מצווה עליי להכניס.

הלו. אני רק אוהד הפעם."

מפה לשם, כמו שיהודה כהן אומר, יצאתי פיתה.

מאחורי הגיע אוהד מומחה לתכניס שעזר לי להכניס את הסמארטפון לתוך קורא הכרטיסים.

הופה.

דילוגים קלים ליציע לפגוש את החבר'ה.

בדרך עצרתי קרוב לכר הדשא.

התוצאה?

אפס – אפס.

עכשיו ברור למה השומר אמר לי  "תכניס תכניס". כי עד עכשיו השחקנים פחות בקטע.

קרוב לדשא עוברות עוד כמה שניות ו….

בום.

גולללללללללללללללללללללללללללללל.

1:0 למכבי ת"א.

עליתי ליציע למעלה לפגוש את החבר'ה.

הם ישבו עם השרופים.

האוהדים שמדליקים אבוקות ושאר אביזרים בוערים.

במקום לקרוא להם השורפים, השומר כנראה עשה שיבוש וקרא להם השרופים.

סה"כ התנהל משחק שגרתי לתקופה.

הקבוצה במקום השלישי ביוון נגד הקבוצה במקום השלישי בישראל.

קצת רצים.

קצת בועטים.

קצת נחים.

בעיקר – קצת.

ואז…. בדקה ה-67 למשחק.

הכרוז מודיע –

אחרי 6 שנות היעדרות,

הוא חוזר בפעם הראשונה.

ערן זהבי עולה על הדשא.

זהבי עזב את מכבי שחקן צעיר בשיא היכולת שלו.

הוא כבש את העולם, הכניס עשרות מיליונים לחשבון הבנק ו…חזר.

הבעיה שעכשיו הוא בגיל שרוב השחקנים בעולם כבר נמצאים עמוק בפנסיה.

בנוסף הוא עבר פציעה וניתוח ולא שיחק חודשים ארוכים.

אבל יש בו משהו שלא קשור למשקל, גיל, יכולת או בריאות.

יש בו קסם, מנהיגות, תשוקה – עוצמה מנטלית שמחשלמת את כל הסביבה.

ומדובר על סביבה ענקית.

כי ברגע שערן זהבי דרך על הדשא,

פתאום 21,406 אוהדים, כולל סחבק,

פתאום התמלאו באנדרלנין

פתאום משבר האנרגיה יצא לפסק זמן.

פתאום הקהל שאג והרעיד את כל העיר.

פתאום כולם מחייכים.

פתאום כולם מתחבקים.

פתאום כל שחקני מכבי ת"א על הדשא נראים כאילו הם קיבלו בוסטר אנרגיית חירום על מלא.

הם התחילו לרוץ, לקפוץ

לזוז הרבה יותר מהר.

שמחת החיים התחילה ביציעים

עם 2 רבבות של חוגגים.

והמשיכה על הדשא,

בקרב כל שחקנים.

איזה השפעה ממגנטת יש לאיש הזה.

פתאום זה קרה.

תכיף. תכיף.

השחקנים התחילו לתקוף את שער היוונים שנשארו רק להשקיף.

פתאום הכל השתנה.

זהבי,

בפעם הראשונה אחרי הניתוח,

עדיין עם משקל עודף.

עדיין לא בכושר,

עדיין רחוק שנות אור מהיכולת שלו מלפני 6 שנים.

אבל הקסם המנטלי נשאר במלוא תפארתו.

ככה זה נמשך לאורך 17 דקות של כדורגל משודרג.

עד ש…

זהבי הגיע בריצה לקצה הרחבה וקיבל מסירה מחבר לקבוצה.

מסביבו 3 יוונים ונצר של אנטיוכוס עומד בשער.

וזהבי?

במגע קסם.

בעיטה חלשה.

על המילימטר בדיוק,

בול לפינה הרחוקה.

ממלא את הוראות השומר בכניסה.

"תכניס תכניס"

ובשנייה שזהבי הכניס את הגול?

הר געש התפרץ.

הקהל באקסטזה.

שי סידי, הכרוז, באורגזמה.

והיוונים בטראומה.

ערן זהבי חזר.

תחשבו על זה רגע.

כמה אנשים בעולם יכולים להופיע לעבודה שלהם,

ולא משנה באיזה מקצוע, ענף או תחום,

כשהם במצב גופני קשה,

אחרי חודשי חל"ת ארוכים

כשהם במצב מקצועי החלש ביותר בחייהם,

כשכולם מצפים מהם תמיד להיות המושיעים,

כשהיריבה שמה עליהם גדוד שומרים.

כשאין להם ממש אמצעים,

ועדיין, פעם אחרי פעם אחרי פעם אחרי פעם

להצליח  לשלוף שפן מהכובע,

להפגין ביצוע עילאי,

ולספק את התוצאה הכי טובה שיכולה להיות?

כמה אנשים כאלה אתם מכירים?

זהבי הוא פשוט תופעת טבע.

אם מכבי ת"א תעבור את היוונים גם בשבוע הבא,

בדרך לשלב הבא בתחרות,

אז תוך 17 דקות זהבי,

הכניס למועדון מכבי ת"א,

הכנסות בגובה כל השכר השנתי שלו.

מה שנקרה 'נכס מניב'.

מי שהיה אמש באצטדיון,

לא יכול לשכוח את הרגעים והקסם לעולם.

ומי שלא היה?

משפט מתוך השיר "רוב השעות" של האוהדים השורפים מסכם את הכל:

"ואם אתה לא חלק מזה,

אתה לעולם לא תבין."