אנחנו חיים בסרט. אימה.
ככה לפחות מי ש'מנהל את העניינים' רוצה שנרגיש.
מכירים את זה שבסדרת מתח יש מספר עונות.
יש רשע ואז רשע המשך ואז רשע רשעתיים?
קחו את פאודה לדוגמה.
יש רשע מרכזי שצריך לחסל.
אחרי החיסול שלו מגיע…. רשע המשך.
רשע ההמשך הוא תמיד קשוח יותר, אכזרי יותר, קשה יותר לנצח אותו.
מעונה לעונה – הרוע, ואחריו הסבל של כולם, עולים מדרגה.
ככה גם מפיקים לנו את סדרת האימה:
השבעה באוקטובר.
בעונה הראשונה – הטבח הכי נורא.
צריך רק לחסל את… מוחמד דף והכל יסתדר.
מחסלים את דף אבל המוות והסבל ממשיכים.
ראש המכשלה מודיע על התשעה באוקטובר.
ואז רק צריך לחסל את איסמעיל הנייה והחיים של כולנו תותים.
הלך הנייה להתייחד עם בורא עולם ואופסי….
ראש המכשלה מודיע על עונה חדשה – השבעה בנובמבר.
עכשיו יש לנו עניין עם רשע שטן חדש מסוכן מכל קודמיו.
אחיו של סינואר.
בגלל המפלצת הזאת, יבדל לחיסולים מהירים, החטופים לא חוזרים הביתה.
אנחנו רק פסע מחיסולו ויישחט זאב עם כבש.
וכל האקשן הזה הגיע אחרי הסדרות הקודמות בהן היה צריך רק לחסל את הרשע המרכזי הקודם והכל יסתדר.
נחייה באושר ועושק בגן עדן ישראל.
הלך יחיא עייש.
בא אחמד יאסין.
התגלגל אחמד יאסין בא ג'עברי.
התפוצץ ג'ועברי בא דף.
מת דף בשבע פעמים שונות –
בא סינואר הראשון.
וחזור חלילה.
האם המפיקים לא מבינים שאותן פעולות של מבצעים, מלחמות, הבטחות סרק על ניצחונות, ובעיקר גופות ישראלים, פצועים ומיליארדי נזקים מביאות בוודאות עונות חדשות לסדרה?
או שמא… זאת כל המטרה.
של פאודה?
