מדיני – בטחוני – לאומי

עולם אנטישמי. כמו בכדורגל, גם כאן, תמיד אנחנו נופלים על הגרלות קשות.

אנחנו חוזים במופע קסמים בשידור חי. שימו לב איך תוך 24 שעות נעלמו סכנות הכחדה לאומיות מערוצי החששות: *אבעבועות השימפנזות *ריקול לגלידה / אפונה / גזר / היגיון *וכוכב העונה – גל החום!

*** מבזק חירום לנתיני *** אם הידיעה הזאת נכונה, אז משרד ראש הממשלה מזמין נשק בחצי מיליון שקל. בשנה. לפחות. תעכלו את זה רגע. משרד

פייר, ידיעה מרגשת. אנחנו נהייה בחזית. כבוד. גאווה. רגע. חזית של מה? מה זה משנה. העיקר להיות בחזית. אבל אולי החזית מסוכנת? בד"כ חיילים מתים בחזית. למה לא להיות בעורף? כי העורף זה לחננות, עוכרי ישראל. חזית זה הכי הכי..

ביום בהיר אחד נחתו עלינו הסכמי אברהם – היחסים המדיניים, כלכליים ומכירת הנשק בין ישראל לבין מדינות ערב. מצד אחד זה נפלא שיש יחסי שלום וחברות בינינו לבין שכנינו. זה חלום שמתגשם. כן ירבו. אבל יש גם צד שני.