הם התחלנו את הבוקר באימון ממש מוקדם. היה קר מאוד (5-6 מעלות בשטח הפתוח). דורון קריספין התלבש כהרגלו – חולצה קצרה, מכנס קצרה ו… רגליים יחפות. אני התלבשתי כהרגלי – מכנס חרמונית, 2 שכבות, מעיל תרמי, גרביים תרמיות.
קירוב חברתי זה הכי הכי. כשמרגישים: עצובים, בודדים, נכשלים, מיואשים, מנצחים. קירוב אנושי זה הכי הכי.
תמיד יש בינינו הבדלים. כולנו שונים. לפעמים זה נראה שאין עם מי לדבר. לפעמים זה מרגיש שכל קשר רק דוקר. לפעמים זה עושה חשק לשבור את הכלים ולהתרחק.
הם הגיעו באמצע המלחמה. הם רצו ש"תמות נפשי עם פלישתים". הם היו מוכנים לשחוט אחד את השני. והם היו הולכים להיפרד מהרבה מאוד….
קוראים לזה ערבות הדדית. לכולם יש תקופות קשות. לא כולם מתאוששים מהן. לא כולם עושים זאת מהר.
שניהם חיים באותו עולם. כל אחד מהם רואה עולם אחר. מה קובע מה אנחנו רואים – העולם או ש…? אנחנו.
הרבה פעמים העולם קשוח. העולם אכזר. העולם לא מרחם עליך.
למילים יש כוח. לא צריך להרביץ למישהו עם פטיש כדי לרסק אותו לרסיסים. לא צריך להטיל פצצה כדי לפוצץ למישהו ת'צורה. לא צריך לירות כדורים כדי לחורר ולהרוג. למילים יש הרבה מאוד כוח.
ט.ל.ח בכפוף לתקנון
