במהלך ימי הלחימה של עם כדביל (יוני 2025) וההשבתה במשק חזרו צ'קים לעסקים — וחשבונות הוגבלו אוטומטית. חודשים לאחר מכן התקבלה החלטה לבטל את ההגבלות מתקופת החירום ולהוציא אותן ממניין הספירה. זהו מהלך משמעותי שיכול להציל בעלי עסקים מכתם פיננסי — אבל לא כולם יודעים שהוא כבר נכנס לתוקף.
הכרעות דרמטיות מתקבלות בהסכמה רחבה — גם כשהן מוצגות לציבור כמאבק. האם באמת קיימת חלוקה אידיאולוגית — או שמדובר במנגנון מתואם שמנהל את הקופה בלי קשר לימין או שמאל?
המושג שהמצאתי “מדעחדש” נכנס לשיח, אבל מה המשמעות שלו בפועל? פחות תצפיות ודיון פתוח — יותר מודלים, יותר תכתיבים – ממש קודש הקודשים.
מצלמות שנועדו לביטחון — משמשות לדו"חות חנייה? בית המשפט קובע שהשימוש לא חוקי. ועדיין עיריות ממשיכות להשתמש במצלמות… איך זה הגיוני בדיוק?
שמעתם על פנקס חיסונים דיגיטלי – נו, מה רע? לכאורה, כלום. אבל כשמידע רפואי הופך למאגר ממוחשב, מי שולט בו? מי סוחר בו? ואיפה עובר הקו בין שירות לציבור לבין שימוש מסחרי ואכיפה עקיפה?
זה לא מחיר הדלק שגבוה. זה המיסוי שמנופח. דלק הוא לא מותרות. זה מוצר בסיסי. וכשעל מוצר בסיסי יושבות שכבות על גבי שכבות של מסים — מי בסוף עובד בשביל מי?
לאחרונה קיימתי שיחה בנושא עם איציק מצרפי ברדיו גלי ישראל. שוחחנו על כך שהבינה המלאכותית לא רק מייעלת — היא כבר מחליפה אנשים. משרדי ממשלה כבר קיבלו הנחיה: לא לגייס עובדים שאפשר יהיה להחליף בבינה מלאכותית. ומה עושים עם האזרחים?
5 שבועות לפני מלחמת איראן 2 קיימנו שיחה על מקורות הידע, על חשיבה ביקורתית, ועל המעבר מהקשבה עיוורת להבנה מודעת. אנחנו רגילים להאמין למי שמחזיק תואר, מיקרופון, מעמד או תעודה. אבל מה קורה כשאנחנו מפעילים את שיקול הדעת שלנו?
איך להתמודד עם התקופה הקשה הזאת? בשביל זה צריך לענות על שאלה מקדימה: מה קורה כשמפסיקים להיות צרכני תודעה – ומתחילים לייצר מציאות? חשבתם על זה פעם?
ט.ל.ח בכפוף לתקנון