פינת הטיפ היומי: "אל תסמכו על אנשים שהרגשות שלהם משתנים עם הזמן. תסמכו על אנשים שהרגשות שלהם נשארים זהים, גם מתי שהזמן משתנה." כה אמר בוב מרלי. והוא (שוב) כל כך צודק.

לפני כמה חודשים שאלתי שאלה. יפה לכבוד השופטים שחזרו עליה בניסוח עדכני בבג"צ הסבירות. מי נתן את הזכות ל-120 אנשים שיושבים בבניין ההוא בירושלים, לקבוע מהו חוק יסוד? האם אתם אישרתם להם את זה?

תשמעו קטע הזוי. חבר שם את הרכב בחניון. קנה כמה דברים, ישב בבית קפה, ואחרי שלוש שעות הגיע בחזרה לחניון. החבר נכנס לרכב, התניע, הגיע לעמדת התשלום, שילם, בא לצאת מהחניון. ואז פתאום משום מקום הגיע איזה הר אדם מפחיד ונעמד ליד המחסום. החבר: סליחה. אני צריך לצאת. הר אדם: לצאת?

איזה כיף שיש סיבה להגבלה. מי שעוקב כאן כבר למד מזמן את השיטה הידועה: בעיה (משבר מתוכנן בקפידה) >>> תגובת הצי-בור (פאניקה, חרדה, משיכת כסף) >>> פתרון (מוכן מראש) שתמיד מסתכם ב: גזירות ו/או שלילת זכויות אדם ו/או פגיעה בחופש ו/או עלויות כספיות לאזרחים שמאמינים בתמימות למשברים "הספונטניים".

בזמן שישנתם – נמכרתם! מכשלות העולם החליטו שאתם לא הבעיה. אתם הנזק לעולם. אתם הצרה של הכדור. אתם המחלה.

יעיל ובטוח. כן.  המידע האישי שלכם, ושל המדינה כולה, שמור באופן יעיל ובמקום בטוח. זה מה שמספרים לנו שנים.

מכירים אנשים כאלה? יש אנשים שהעבודה שלהם בחיים היא לעקוב אחרי האזרחים. יש אנשים שהעבודה שלהם בחיים היא לפגוע בחופש שלכם. יש אנשים שהעבודה שלהם בחיים היא לבטל את זכויות האדם שלכם.

קארמה איז ביץ. מפלגה שהובילה את חסימת האזרחים. נותרה מחוץ לאחוז החסימה. חסימת פיות. חסימת נשימה. חסימת נשמה.

אוהב לא אוהב אוהב לא אוהב אוהב לא אוהב אוהב לא אוהב. לא כולם אוהבים את… זה טבעי והגיוני. השאלה היא איך מגיבים כאשר לא אוהבים את זה.