לכל דאגה יש את הזמן שלה. לכל משימה יש את הלו"ז שלה. לכל שאיפה יש את רגעי האפייה שלה. לפעמים זה מקל על פתרון בעיות, לפעמים זה מקדם תפוקה, תמיד זה מגביר את העוצמה, ומשפר את התוצאה. 

 הידיעות בתקשורת. ההרוגים בחזית. המומחים באולפנים. "האסונות הטבעיים". השנאה ברחובות. כל אלה משבשים את תפיסת המציאות. אז מה עושים?