יש כאלה שבורחים. יש כאלה שנוטשים. יש כאלה שמפחדים. ויש את אלה שמנצחים. כל כאב.

בשיחה, בניסיון לדבר בהיגיון או לבטא דיעות תבונתיות, או נקודות מבט שונותלרוב כמות ועוצמת הצעקות, נמצאים ביחס ישר להיקף החללים הריקים בקופסה.

תזכורת חשובה תמיד

איזה טוב אתם רואים בחייכם כרגע?

מה עושים כשלא יודעים מה להחליט? מה עושים כשיש הרבה אפשרויות? ומה עושים כשכל האפשרויות טובות? 

כשהיינו ילדים ותמימים לימדו אותנו הרבה דברים. חלקם נכונים. אחרים, פחות. אחד מהפחותים היה הביטוי "הרוב קובע" שהפך פעמים רבות, בקלות ל"הרוב צודק". גם בחיים הבוגרים מנסים לשכנע אותנו ללכת כצאן לגבינה עם טיעונים בסגנון: "רוב המדענים חושבים ככה"

התופעה הזאת תמיד הייתה קיימת. אבל מאז הרשתות החברתיות היא החריפה. אנשים מאותגרי IQ (מנת משכל), לרוב צוחקים על אנשים חכמים יותר. אנשים בעלי בינה נמוכה, במיוחד אם יש להם 'שק שנות השכלה', מזלזלים באמת ובאומץ של אנשים מבריקים.

שני עולמות לשני עמים. לאיזה עולם אתם שייכים?

אנחנו דור מזוייף! כל כך הרבה אושר וחיוכים ברשתות החברתיות. כל כך הרבה סבל ודמעות בחיים האמיתיים. הרשתות החברתיות עשו המון טוב. אבל יש גם צדדים שהם פחות

השכל דומה למכונית. בלי דלק – קשה להתקדם. הדלק של השכל מורכב מידע. אבל כמו במכונית, אפשר לשים דלק לא מתאים. הדלק הלא מתאים הורס את המנוע וגורם נזקים – גם למכונית וגם לשכל

ההבדל בין מישהו שאוהב אותך בעיקר עבור עצמו. לבין מישהו שאוהב אותך בעיקר עבורך. ההבדל בין לקחת, לבין לתת.

מכירים תזכורת: גם אם יש בינינו המון הבדלים נראים לעין. עדיין כולנו בני אדם.