כולם רצים. רצים ללמוד תואר. רצים לקנות רכוש. רצים להצביע. רצים לממ"ד. רצים להתחתן. רצים להתגרש. רצים ל…. הרוב רצים מהר. אבל בכיוון הלא נכון. הכיוון לא פחות חשוב ממהירות

איך מזיזים הר? איך מניעים משהו ענקי קדימה? איך נפטרים ממחסום בלתי עביר? הגישה הכושלת – לנסות להעביר את ההר כולו ויש את הגישה המנצחת.

יש כאלה שתיאמו מועד לחתונה ולא יודעים אם לקיים אותה. אחרים רוצים לחגוג יום הולדת. ויש גם שאלות: מתי אפשר יהיה לחזור לאירועים שמחים? למפגשים משפחתיים? לאירועי תרבות? ומה עושים עם שאר הדברים של "החיים הרגילים"?

החיים יותר חזקים מהכל. אין קושי, אין מחסום, אין בעיה… אין כוח בעולם שיכול לנצח את החיים.

אומללות היא בחירה. מסכנות היא בחירה. חוסר יכולת היא בחירה עצלנות היא בחירה.

יש כאלה שבורחים. יש כאלה שנוטשים. יש כאלה שמפחדים. ויש את אלה שמנצחים. כל כאב.

הוא זקן. הוא פצוע. הוא עבר לאחרונה ניתוח. הוא בקושי זז. הוא השמין. הוא לא היה כאן 6 שנים. ו… הוא ליגה אחרת! אתמול 2 חבר'ה צעירים לקחו אותי לאצטדיון בלומפילד ביפו. הרחובות הלא כל כך יפים היו החלק הקל. הגעתי סמוך לאצטדיון לאחד האתגרים הקשים שליוו אותי בחיי.

יש בעולם 2 סוגי אלופים: הסוג הראשון – ממוקדי תוצאות. הסוג השני – ממוקדי פעולות נכונות. הסוג הראשון משיג תוצאות. ואז הוא מאושר. לכמה דקות. אבל בכל פעם שהוא לא משיג תוצאות, המצב שלו על הפנים. הוא מתעצבן, הוא כועס, הוא יורד על עצמו, הוא מתלונן על הסביבה, הוא בעיקר סובל. הקיום שלו, הערך שלו, נמדדים בעיני עצמו בתוצאות בלבד.