16 שנים.
5840 ימים.
140,160 שעות.
8,409,600 דקות.
נלקחו מחייו של רומן זדורוב.
אין משהו בעולם שיכול להחזיר למישהו 8 מיליון דקות שנלקחו מחייו.
אין משהו בעולם שיכול להחזיר למשפחתו את התחושות והתוויות של "אשתו של רוצח." או "בת של רוצח"
שמונה נקודות למחשבה:
1. שאפו ענקי לכל מי שלחם עבור זדורוב – מאהבת אדם ומרצון לצדק
2. אימא של תאיר ראדה ז"ל – כמה כאב לב היא עוברת שנים כאשר כל הזמן היא טענה שרומן הוא לא הרוצח
3. איך קורה שאדם יושב בכלא על רצח שהוא לא ביצע? משפטנים רבים שראו את התיק אמרו שהיו מזכים אותו ואחרים אמרו שהיו מרשיעים אותו. האירוע באמת מבלבל
4. מה שבטוח שיהיו טרמפיסטים מכל הכיוונים כעת שיתלבשו על הזיכוי למטרותיהם הפוליטיות והאחרות
5. כמה עוד "רומן זדורובים" נמצאים בבתי הכלא על לא עוול בכפם
6. ריספקט לשופטים שזיכו את רומן. זה לא קל לעשות את זה ולצאת בעצם נגד פסיקות קודמות של המערכת
7. אני אוהב לצטט את פרופסור עמית: "עוד לא נולד המתמידן הראשון שנכשל"
8. ושוב שאפו לכל מי שלחם למען זדורוב. אדם בלי קשרים, כסף או ייחוס – ועדיין מאות אנשים עבדו, עמלו, נלחמו ולא ויתרו עד לרגע המיוחד הזה
מה המסקנות שלכם מהזיכוי של רומן?
