אם לפנק – אז עד הסוף.
קודם מבטלים את הסיבות לחגוג.
אחר כך מבטלים את הרצון לחגוג.
לאחר מכן מבטלים את החגים.
ואז…
ירשו לנו לחגוג.
אבל במועד אחר.
את פורים חוגגים באפריל.
את פסח במקלטים.
את יום העצבנות ביולי-אוגוסט.
את הקיץ בסתיו.
ואת הטרלול המתמשך ומחמיר – בכל יום בשנה.
כמילות שיר הילדים המפורסם:
ימי החנוכה, שנשב בסוכה.
נאכל אוזני המן, ונחביא אפיקומן.
לילה ויום כטב"מנו ייסוב, מופלטות נאכל כמו דוב.
האירו, הדליקו, רעיונות טרללה רבים.
על הנסים ועל הדרדסים, אשר חיסלו איראנים.
נ.ב. מה יקרה אם בתאריך החדש המותר לחגיגות תתקוף אותנו מלחמה, או תפרוץ מגיפה, או תזנק עלינו הונאה?
נשב במקלטים ונעשה גיחות למרפסות למחוא כפיים למישהם.
