לעולם לא לוותר! לעולם!
המסע שלנו נמשך – פרק 2026.
האמת, הפעם, שוב פעם, היו לנו סיבות מוצדקות לוותר על המסע.
כמה חבר'ה סבלו מפציעות.
חלק החלימו, חלק בתהליכים.
כמה חבר'ה שומרים על המדינה במדים בכל מיני צבעים.
לחלק היו טיסות – 24 עד 48 שעות אחרי המסע.
ולי, היה הכי פחות זמן לעסוק בהכנות והפקת המסע.
מה עושים?
התכנסה מועצת גדולי המסע לדיון חירום.
על הפרק היו 2 חלופות.
הראשונה, לקחת שנה הפסקה. הנסיבות מצדיקות, הסיבות אמיתיות.
השנייה, להתעלם מהראשונה, אך מתוך התחשבות לעשות מיני מסע לשימור המסורת וכהכנה לחגיגות מסע 2027.
יושב ראש המועצה, היזם ומפיק העל פסק בנחרצות:
'לוותר?'
מה זה? באיזה שפה אתה מדבר?
הבנתי את המסר.
אין ברירה.
ועוד לפני שהספקתי להביע דעה, לשאול או להציע, יושב ראש המועצה, תוך כדי השירות בצבא, כבר ארגן את החבורה.
מפה לשם הוא ארגן את העשירייה הפותחת.
לכל אחת ואחד מהם הייתה סיבה מעולה לוותר, אבל… הוא פשוט לא מכיר את המילה הזאת.
אז ויתרנו על הרעיון של לוותר.
הוא הכין 2 מסלולים לייט – כל אחד באורך של כ-50 ק"מ. כראוי לשנת שבתון.
יצאתי עם יו"ר מועצת גדולי המסע לסיור שטח.
המסלול נראה סביר, כיוונים חדשים, נופים שונים אבל… כמו שצדי הזמר והמסיכה אומרים: "זה קרוב. אבל זה לא זה."
מפה לשם עוברים למסלול הבא.
אבל לי נגמר הזמן והכוח לצאת לסיור ההכנה.
"אולי נוותר? כלומר נצא למסע אבל בלי סיור הכנה?"
אזעקת אמת נשמעה.
"לוותר? שוב פעם עברת לדבק ג'יבריש?
אתה יכול לוותר, אבל אני לא יוצא למסע בלי הכנה מדוקדקת כל צומת, רמזור ופנייה."
עוד בטרם הספקתי לעכל את הבשורה, הוא כבר יצא לבד לשטח ומדד כל עלייה, ירידה וקילומטר.
שלחתי רשימת ציוד מומלצת וקבענו בנקודת היציאה הקבועה.
אט אט החבר'ה התקבצו.
תחילה הגיע הזוג שהצטרף להופעת בכורה במסע.
גברת ליידי סטייל ואיתה מלך הרחבה, או שאולי צריך לקרוא לו קונדסון, הלא הוא הדוקטור למכונות.
לא היו להם אופניים.
הם לא רכבו כבר שנים ארוכות.
אולי הם יוותרו על המסע?
פחות!
אחריהם הצטרף ילד הפלא.
הוא הכי צעיר בגיל ועבורו זה רק המסע השלישי עם החבורה.
אבל כמו שאמר יו"ר המועצה: "הוא חבר אמת! גם אם לא נפגשים איתו שנה, תוך דקה מרגישים כאילו לא נפרדנו לרגע."
הוא באמצע טירונות קשוחה ביחידה סופר מובחרת.
עד הרגע האחרון ממש עוד לא היה ברר אם ישחררו אותו הביתה למסע.
וגם אם כן, להגיע עייף משבועות של קריעת תחת באקסטרים, אלא לא תנאים אידיאליים למסע.
אולי הוא יוותר על המסע?
פחות!
איך שצה"ל נתן לו אישור יציאה, הוא שלח לי אישור הגעה.
ואז הגיעו סוללת הכוכבים של המסעות הקבועים.
סופרמן חזר אחרי שנה חל"ת.
חזר?
חזק, מהיר, ולא עצבני מאי פעם.
סופרמן נתן לכולנו שואו ודרייב של כוכב על.
בהתחלה הוא שקל לוותר.
עד שיו"ר מועצת גדולי המסע הבהיר לו – או מסע או קריפטונייט!
נפתרה הבעיה.
גם וונדר אנרגטי הייתה בשנה חל"ת.
אבל לוותר שנתיים ברצף?
אפילו הבנדנה התנגדה לרעיון ההזוי הזה.
ואז נחת מתכנת החיים.
לכאורה הוא עוסק במחשבים.
אבל אם הבינה המלאכותית תשתלט עלינו, הוא יהיה ההוכחה שפעם הייתה כאן בינה אנושית.
וכיאה לסופר בינה, הוא מעולם לא שקל לוותר!
ואז נחתו הותיקים שבחבורה.
שומר ישראל שמגן עלינו מכל מתקפת סייבר זדונית, דפק הופעה של כוכב קולנוע או לפחות יורוליג.
ואיתו הקצין וג'נטלמן שבעוד 31 ימים עתיד לקבל את הארונות על הכתפיים.
אה. והיה גם עבדכם הנאמן.
בנוהל שגרה – מספרי ברזל, תדרוך בטיחות, עדכון מסלול ו…
ממריאים.
אומרים שקוקה קולה זה טעם החיים, אז דהרנו לכיוון המפעל.
מתברר שאם מוותרים על קולה, החיים במסע הרבה יותר טעימים.
עצירה קטנה, שתייה, ומתכנת החיים מפיל את כולנו.
הוא שולף מיני וופלים ממכרים.
אם זה מה השהיה בסעודה האחרונה, אפשר להבין למה הם לא המשיכו לסעוד.
איך מתקדמים אחרי טעם מטורף שכזה?
מתניעים ליעד הבא – פתח תקווה, היר ווי קום.
ליידי סטייל בהופעת בכורה, עושה עבודה כאילו היא נולדה למסע.
בהתחלה היו קשיי הסתגלות.
אבל מאז יושב ראש המועצה עשה לה כיוונון הילוכים היא השאירה אבק בדרכים.
המשכנו לרמת גן והגענו לאושר עד.
ואין דרך יותר טובה לתאר את התחושות של כולנו.
אושר.
עד.
תמיד.
בלי הפסקה.
במיוחד כשאיתנו הדוקטור למכונות, הקונדסון.
כל רגע בדיחה.
כל רגע שני, שיגוע חדש.
החבר'ה שאלו, איפה הוא התחבא כל השנים.
זהו. קיבל מינוי קבע למסעות הבאים.
היידה, לחוויה האולימפית.
אחד מאתרי הקודש עבורי.
מתכנת החיים אמר – אם אנחנו ב-mood אולימפי, זה הזמן לתרגיל החשוב מכולם.
קליטת ענבים למרחק.
יו"ר המועצה מקבל קריאה: שתיים שלוש,
הקצין אומר – ש-גר!
ומתכנת החיים קולט את הנתונים בפיו, ללא מגע יד אדם, ממרחק של חמישה או שבעה מטרים.
סליחה. את הענבים.
ואם כבר אווירה אולימפית אז נתתי לחבר'ה אתגר.
כל אחד משתף על כישרון סודי שיש לו או לה.
יכולת על מגניבה, שמעטים יודעים אותה לגביה או לגביו.
קבלו כמה כישרונות שנחשפו וזכו לתשואות:
אחד סיפר שהוא שולט בזמנים של אוטובוסים ורכבות.
לא משנה מתי הוא יוצא לדרך או מתי הוא מגיע – הם מחכים לו בדום מתוח.
מנגד היה לאחר כישרון הפוך.
הוא תמיד מפספס את האוטובוסים והרכבות.
לא משנה מתי הוא מגיע – הם תמיד יוצאים לפניו.
וכאן התרחש לו קרב לא פשוט – אם שני בעלי הכישורים יוצאים למסע משותף.
איזה כישרון לדעתכם מנצח?
עוד כישרון סודי שנחשף היא מומחיות בלוחמה בג'וקים.
חיסול תיקנים מעופפים במגוון טכניקות וכלי עבודה.
אחר שיתף על יכולת קסומה להשפיע על אנשים לצאת מאזור נוחות, ולהניע אותם בקלילות.
היה גם כישרון של שריקות שיוצרות הדים למרחקים.
וכישרון נוסף של שריקות אינדיאניות מרשימות.
ואם כבר איברי הגוף, אז כישרון של ליטוף האף עם הלשון,
התחרה בכישרון של שינוי כיוון של עצם האגודל, כאילו מדובר בפלסטלינה.
כמובן שהכישרונות השונים לוו גם בהדגמות לייב מול כולם.
אבל שום דבר לא הכין אותנו לכישרון של… הרחקת שתן של כלבים ממרחקים.
בד"כ חושבים שלכלבים יש חוש ריח משובח, אבל החבר.ה במסע שבר.ה להם את השיטה.
היו עוד כמה כישרונות סודיים שפספסתי לכתוב.
או שבעצם אסור לי לשתף אותם כי הם… סודיים.
ואפרופו אתגרים.
מוזמנים לכתוב לי בתגובות, איזה כישרון סודי, שייך לאיזה גיבור.ה מסע.
מי שיענה נכונה, יוכתר רשמית כבעל כישרון סודי לזיהוי כישרונות סודיים.
כישרון אחד שיש לכל החבורה,
לא משנה כמה כיף בנקודת עצירה,
בהישמע הגונג,
תוך דקה כולם עם תיקים על הכתפיים, קסדות אל הראשים, ומתניעים ליעד הבא.
חלפנו על פני הלונה פארק, בדרך לנמל תל אביב.
השומר החביב שיתף אותנו במותו של מפקדו בטבח אוקטובר.
חיבקנו אותו באהבה.
ותודות לוונדר אנרגטי, שלישיית הטניסאים תפסו תמונה למזכרת על החוף.
בכל מקום שאנחנו מגיעים, וונדר מצלמת, מתעדת, ומעניקה לכולם השראות למתיחות השרירים להמשך המסע.
אם כבר ים, אז עשינו מסע מחוף לחוף ליפו, לכיכר השעון.
כמו בכל שנה, זכיתי לשיחות מרתקות עם החבר'ה במהלך הרכיבה.
הקצין והג'נטלמן העביר לי קורס מזורז בפיקוד, שליטה, לוחמה וטכנולוגיה.
יכולתי להקשיב לו עוד שעות ארוכות!
ואז בשיחה אחרת שלי עם ילד הפלא, התברר שאביו עם יותר מ-40 שנות ניסיון בדיוק בנושאים עליהם דיברנו.
איזה מאטצ'!
סופרמן איז באק! וואוו!
זקן החבורה, בכושר קרבי.
הוביל אותנו לאזור במהירות שיא וחיוך שובה לאורך כל הדרך.
מול שווארמה דבוש ארגנתי לחבר'ה סשן של סיפורים הזויים אמיתיים.
היא מצחיק, היה קורע, היה מפתיע, היה… הזוי.
החל ממקרה של חטיפת כלייה לישראלית במקסיקו,
דרך משבר דיפלומטי בשווי מאות מיליוני דולרים שסופרמן פתר בגאונות ופשטות,
סיפור על אימוץ קוף לבית של סבתא,
ואחד שבעקבות דייט כושל עם המבורגר מקדונלדס, נאלץ לשלש…. בתחנת רכבת בלב אירופה
והשיא היה כשוונדר וחברה קפצו על משאית צבאית כדי להתרחק מהבית, רק כדי לקפוץ תוך כדי נסיעה בגלגולים בצד הדרך.
אה. היה עוד שיא.
מתכנת החיים סיפר על מקרה שמוכר לעוקבים אחרי המסע – רכיבת חיתולים מאשדוד, תודות לתינוק דוד.
(מוזמנים לחזור לפרקים הקודמים במסע לכל הפרטים והתמונות)
ליידי סטייל ומלך הרחבה, הרגישו את הבית קרוב מתמיד, אז קיבלו אישור מיו"ר המועצה להיפרד באהבה.
בזמן שהחבורה המשיכה לבית דגן ויהוד.
ליווינו את אנרגטי הביתה.
בסביון הייתה לנו תקלה קטנה.. פנצ'ר אצל ילד הפלא.
באסה. כל כך קרובים לארץ המובטחת.
האם נאלץ לוותר על סיום המסע?
פחות!
סופרמן שוב נכנס לפעולה ובזמן קריאות עידוד מעוברים ושבים בסביבה, פתר עוד בעיה בהצלחה גדולה
בזמן שסופרמן הציל את המצב, שומר ישראל שיתף אותנו בסודות ההגנה שלו על המדינה.
היה מרשים, היה מצחיק, היה… (שמור רק לחברי המסע).
עוד קצת מגיעים.
נשארו חמישה קילומטרים אחרונים.
אבל אז… נזכרנו מה זה עינוי גוף – נפש אמיתי.
אחרי מסיע מתיש, לראות מרחוק את נקודת היעד,
ואז להתמודד עם עליות קשוחות בטירוף.
לוותר?
פחות!
או כמו שאמר מייקל ג'ורדן ירום הודו:
"אם תוותר לעצמך פעם אחת זה יהפוך להרגל."
פוש אחרון והגענו עייפים, אך מאושרים.
מתברר שגם במיני-מסע (במונחים שלנו) יש מקסימום חוויות.
שיחת סיכום קצרה עם כל גיבורי המסע ונפרדנו באהבה.
עד למסע הבא.
תודה ענקית ליושב ראש מועצת המסע, יזם העל והמפיק בפועל.
תודה לסופרמן, וונדר אנרגטי, הדוקטור למכונות, ליידי סטייל, מתכנת החיים, קצין וג'נטלמן, שומר ישראל, וילד הפלא.
