'רייקנות'.
זה השם של הפסל בתמונה.
הוא נוצר על ידי הורה מתאבל,
בניסיון לתאר איך הורה מרגיש אחרי אובדן היקר לו מכל.
מתברר שרייקנות זאת תחושה שמגיעה בעקבות מגוון אובדנים.
למרות שאובדן של ילד.ה הוא הכואב והנוראי מכל,
יש אובדנים נוספים שמשפיעים על כולנו.
בשלוש שנים האחרונות ישראלים רבים מרגישים תחושה של רייקנות יותר מאי-פעם.
חלקם איבדו חברים בעקבות חילוקי דיעות והסתה.
חלקם איבדו מקום עבודה ומקור פרנסה.
חלקם איבדו בני משפחה שניתקו מגע.
חלקם איבדו את האמונה.
חלקם איבדו את האמון באנשים ובממסד.
חלקם איבדו עקרונות תחת מתקפת חרדות.
חלקם איבדו את המדינה שכולנו אהבנו פעם.
וחלקם איבדו צלם אנוש.
לא משנה מה אנשים מאבדים.
לאובדן של משהו בעל ערך או משמעות לאדם,
יש השפעה חזקה,
שבעקבותיה מגיעה תחושת רייקנות, במידה זו או אחרת.
תחושה של:
"בשביל מה לקום בבוקר"
"מה כבר נשאר לי לעשות"
"הכל הפך לחסר משמעות"
"הייתה לי מטרה והיא נכשלה"
"התפכחתי"
"אין לי עתיד"
"אין לי תקווה"
"אין לי חלום"
קרה לכם פעם שהרגשתם ככה?
מה עוזר לכם לצאת מתחושת הרייקנות הזאת?
נ.ב. אם זה יעניין מספיק אנשים אולי אכין סרטון או הרצאה קצרה בנושא.
