עמדתי ליד הקופה בבית הקפה.
חיכיתי שיסיימו להכין את המנה.
פתאום הוא הגיח באלכסון מאחור.
"דני!"
פחות משנייה עברה והתחבקנו ארוכות לעיניי כל האנשים במקום.
הוא חבר יקר;
איש שיחה נפלא;
אדם מבריק ברמות;
לוחם צדק וחופש;
עושה למען הכלל כל יום בשבוע;
יכולת התמדה לכיוון המטרה;
בנאדם על מלא.
לא נפגשנו כבר תקופה ארוכה.
אחרי החיבוקים הוא אמר:
אני כבר הרבה זמן מתכנן לפגוש אותך.
רציתי להגיד תודה.
מה שאתה והצוות שלך עשיתם למעני לפני שנה וחצי.
זה שינה הכל.
זה סגר לי סיפור של 15 שנה.
ומאז בנינו אימפריה בתל אביב (הפרטים המדוייקים שמורים עימי).
רציתי להגיד לך תודה!
שוב התחבקנו ארוכות.
הרגשתי בעל זכות אדירה.
זכות מכך שאני והצוות שלי יכולים לעזור לתותחי על להשתחרר משלשלאות העבר כדי ליצור הווה טוב ועתיד נפלא להמוני אנשים.
תגידו, מה עוד צריך בחיים?
